בראשית ימי האנושות שלאחר המבול, התקיים מצב נדיר של אחדות גלובלית מוחלטת, שבה האנושות כולה חלקה לא רק אמצעי תקשורת משותף, אלא גם תפיסת עולם ומטרה זהה.
המילים שָׂפָה אֶחָת מתפרשות בקרב רוב הפרשנים כלשון הקודש, העברית, שהייתה שפת הבריאה המקורית שבה דיברו אדם וחוה [רש"י, אבן עזרא, רד"ק]. עם זאת, יש הסבורים כי באותה עת כבר היו קיימות לשונות רבות בעולם, אך בני האדם הסכימו להשתמש בלשון הקודש כשפה משותפת וכללית לצורך מיזם הבנייה שלהם [תורה תמימה], או שכולם ידעו לדבר בכל שבעים הלשונות [בכור שור]. מנקודת מבט לשונית, יש המפרשים כי המילה "שפה" מתייחסת ליסודות הדקדוק ולשורשי המילים [שד"ל].
הביטוי וּדְבָרִים אֲחָדִים מרחיב את תיאור האחדות. הגישה המרכזית היא שמדובר בהסכמה ועצה אחת, שבה כולם פעלו מתוך אחידות מחשבתית כיחידה אחת ללא מחלוקת [רד"ק, שד"ל, רלב"ג]. יש מי שרואה בביטוי זה תקבולת פואטית נרדפת למילים "שפה אחת" [קאסוטו]. אחרים מפרשים זאת כעדות לאורח חיים פשוט: בימים ההם היו לבני האדם צרכים מעטים וחיים שלווים, והם חלקו מושגים טבעיים וברורים בטרם החלו להמציא מונחים טכנולוגיים ומלאכותיים [מלבי"ם, אברבנאל].
מול גישות אלו, ניצבת פרשנות הרואה במילים אלו רמז למרד. בני הדור דיברו דברים כנגד "יחידו של עולם", ה', מתוך רצון להילחם בעליונים או למנוע מבול נוסף על ידי בניית סמיכות לרקיע [רש"י, גור אריה]. האחדות שלהם, אף שהיא נראית כאידיאל, הובילה למעשה לחטא. מטרתם הייתה להתקבץ במקום אחד ולסרב למלא את ייעודם ורצון ה' ליישב את כל חלקי כדור הארץ [אור החיים, רד"ק, העמק דבר]. יתרה מכך, הם מאסו בחיים הטבעיים והפשוטים שהעניק להם האל, וביקשו ליצור חברה מלאכותית, טכנולוגית ופוליטית, המבוססת על בניית עיר ומגדל ורדיפה אחר מותרות [אברבנאל].
ניתוח חברתי עמוק מגלה כי התאגדות זו הייתה מסוכנת מיסודה. התקבצות של אנשים שכל מטרתם היא לעשות לעצמם שם ולזכות בתהילה, מובילה בהכרח לתחרות, לקנאה ולמלחמות פנימיות. לכן, פעולתו של ה' לבלבל את שפתם ולהפיצם לא הייתה רק עונש, אלא רפואה מונעת שנועדה להציל אותם מהשמדה עצמית ולהביא לשלום אמיתי בעולם, שכן פיזור של חברה המרוכזת באגו מונע מאבקי שליטה [כלי יקר].
אירוע דרמטי זה התרחש בימי פלג, כאשר במקביל למורדים חיו בעולם צדיקים וחכמים כנח, שם, עבר ואף אברהם אבינו. אישים אלו לא לקחו חלק בעצת המרד, שמרו על אמונתם, ונותרו דבקים בחיים הטבעיים ובשפה המקורית [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].