הצגת מצבה של שרי בשלב כה מוקדם של הסיפור המקראי אינה רק פרט ביוגרפי, אלא יסוד מהותי המניח את התשתית לשרשרת של ניסיונות, הבטחות וניסים. המילה עֲקָרָה מבטאת מצב של עצירה ובלימה של הכוחות הפיזיים והטבעיים של הפריון [רש"ר הירש], והמילה וָלָד משמשת כאן כשם עצם במשקל דומה למילה "חכם" [רד"ק].
הפרשנים מתעכבים על הכפילות לכאורה בביטוי וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. גישה אחת גורסת כי אין כאן שני דברים שונים, אלא פירוש עוקב: שרי נחשבה עקרה פשוט משום שעד לאותו שלב טרם ילדה [שד"ל]. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכפילות נועדה להדגיש מציאות רפואית ופיזיולוגית מוחלטת. בניגוד לנשים עקרות שעשויות ללדת לאחר זמן, התוספת אֵין לָהּ וָלָד מלמדת שלא היה בטבעה להוליד לעולם [רבנו בחיי]. על פי מסורת חז"ל, שרי הייתה אישה שחסרה לחלוטין את האיברים הפנימיים הנדרשים להיריון, ועל כן לא היה לה כלל מקום ליצירת הוולד בתוכה [אור החיים, תורה תמימה, דעת זקנים]. מציאות זו עומדת בניגוד חריף למלכה, אשת נחור; אמנם גם מלכה התעכבה מללדת במשך שנים עקב חולי מקרי או הפלות, אך היא לא הייתה עקרה בטבעה ובסופו של דבר העמידה שושלת שלמה, בעוד שלשרי לא היה ולד כלל [רד"ק, מלבי"ם, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ].
ציון עקרותה המוחלטת של שרי משרת מספר מטרות עמוקות בהבנת המשך העלילה. ראשית, הדבר מעצים את הנס העתידי. לידת יצחק לא הייתה רק פקידה של אישה זקנה, אלא "נס בתוך נס" – אישה שהייתה עקרה לחלוטין עוד בבחרותה, יולדת בניגוד לכל חוקיות טבעית [רד"ק, ביאור יש"ר, תורה תמימה].
שנית, הפסוק מדגיש את עוצמת האמונה והמסירות של אברהם. ה' מבטיח לו "ואעשך לגוי גדול", ואברהם מאמין בכך באמונה שלמה דווקא מתוך הידיעה הברורה שאשתו עקרה ואין להם כל סיכוי טבעי להקים משפחה [קאסוטו, שד"ל]. יתרה מכך, כאשר אברהם מצטווה לעזוב את מולדתו, הוא מותיר מאחור את כל רכושו וירושת משפחתו. העובדה שאין לו אפילו בן שיירש אותו, מעצימה את גודל ההקרבה שבהליכתו העיוורת אחר ציווי ה' [בכור שור].
לבסוף, העקרות עצמה מוצגת כמניע נסתר למסע לארץ כנען. התקווה ששינוי המקום ישנה את מזלם, או שזכותה של הארץ הקדושה תאפשר להם להיבנות, היא שעמדה בבסיס ההחלטה לצאת לדרך [שד"ל, רבנו בחיי]. מתוך כך, כמה מן הפרשנים מוצאים בתוך הניסוח השלילי גם רמז להבטחה לעתיד: הייתור הלשוני נדרש כרמז שבא לרבות וללמד שדווקא עכשיו, באור כשדים, אֵין לָהּ וָלָד, אך בעתיד, בארץ כנען, יהיה לה [רד"ק, פענח רזא, חזקוני, דעת זקנים].