הניסוח בפסוק חורג מהמבנה המקובל של רשימות יוחסין במקרא. במקום לפתוח בפועל, כדוגמת "ויחי ארפכשד", הפסוק מקדים את הנושא לפועל ופותח במילים וְאַרְפַּכְשַׁד חַי. הסיבה לכך נובעת מקרבתו של הפסוק לאזכורו הקודם של ארפכשד. מכיוון שהפסקה הקודמת לא הסתיימה בסיכום כלל שנות חייו של שם, שמו של ארפכשד מופיע שוב בסמיכות רבה. על פי הסגנון המקראי, מצב כזה דורש את הקדמת הנושא, במשמעות של "ואשר לארפכשד הנזכר לעיל, אלו היו שנותיו כשנולד בכורו" [קאסוטו].
הגיל שבו הוליד את בנו, חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, מוסבר כחישוב המבוסס על שבע יחידות זמן בנות שישים חודשים כל אחת. ציון הולדת בנו שָׁלַח מקשר את הכתוב בחזרה לשרשרת היוחסין הכללית שכבר הוצגה בפרק הקודם [קאסוטו].