התערבותו הישירה של ה' בהיסטוריה האנושית נועדה לפרק את אחדותם המלאכותית של בוני המגדל, אחדות שנוצלה למטרות של מרד וגאווה. הפעולה האלוהית אינה מתבטאת בהרס פיזי של המבנה, אלא בפגיעה בתשתית העמוקה ביותר של החברה האנושית, היכולת לתקשר ולהבין זה את זה.
המילה הָבָה מבטאת זירוז והזמנה לפעולה. הפרשנים מציינים כי ה' אינו זקוק להתייעצות, אלא הכתוב משתמש בלשון משל, כדרך המלכים המדברים בעדם בלשון רבים [רד"ק, קאסוטו, תורה תמימה]. גישה מרכזית נוספת רואה במילה זו ביטוי של מידה כנגד מידה. בני האדם אמרו "הבה נבנה", וכנגדם מדד ה' ואמר הָבָה נֵרְדָה [רש"י, גור אריה, משכיל לדוד]. יש הסבורים כי ה' פנה אל פמלייתו של מעלה ואל המלאכים מתוך ענווה [רש"י, אבן עזרא], ויש המפרשים כי משמעות המילה אינה הזמנה, אלא הכנעה והשפלה של תוכניותיהם הרעות [הכתב והקבלה].
הקריאה נֵרְדָה אינה מתארת ירידה פיזית של ה', אלא משל לירידת גזירתו ודינו אל העולם [רלב"ג]. ירידה זו נועדה להחדיר לתודעתם של בני האדם את ההכרה שיש כוח עליון מעליהם [רש"ר הירש]. מבחינה תחבירית, יש המסבירים כי הכתוב מתאר את מחשבתו של ה' בעת ירידתו להתערב במעשיהם [קאסוטו].
באשר למילה וְנָבְלָה, רוב המדקדקים והפרשנים מסכימים כי היא נגזרת מהשורש ב.ל.ל, שעניינו ערבוב ובלבול, והאות נו"ן שבה משמשת כלשון רבים, כלומר "אנחנו נבלבל" [רש"י, שד"ל, אבן עזרא]. באשר לאופן שבו התרחש אותו בלבול שפות, קיימות במקורות מספר גישות מרכזיות. הגישה הנסית גורסת כי ה' ברא באותו הרגע שבעים לשונות חדשות, וכל מלאך לימד אומה אחרת שפה משלה. נס פתאומי זה הוא שגרם לפיצול המיידי ונועד למנוע את התפשטות הכפירה בעולם [מלבי"ם, צאינה וראינה]. לעומת זאת, גישה טבעית יותר מציעה כי בני האדם לא החלו לדבר פתאום בשפות חדשות לגמרי, אלא שה' השכיח מהם את שפתם המקורית, או ששיבש את יכולת ההגייה שלהם. עם חלוף הזמן והתרחקותם זה מזה, הלשונות הלכו והשתנו עד שנוצרו השפות השונות המוכרות לנו [אבן עזרא, חזקוני, מחוקקי יהודה].
גישה פסיכולוגית ורעיונית ייחודית מסבירה כי הבלבול לא היה בהכרח במילים עצמן, אלא במשמעותן. עד לאותו רגע, השפה הייתה אחידה משום שביטאה אמת אלוהית אובייקטיבית. עונשם היה שה' החדיר בהם אנוכיות וראייה אישית צרה. כתוצאה מכך, גם אם השתמשו באותן מילים, כל אדם יצק לתוכן משמעות אחרת לחלוטין על פי רצונותיו ותפיסת עולמו, מה שייצר ניתוק מוחלט וחוסר הבנה [רש"ר הירש].
מטרת הבלבול מובהרת בסוף הפסוק, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. הפרשנים מסכימים כי השמיעה כאן אינה קליטת צלילים אלא הבנת הלב והשכל, כך שאדם לא יבין את כוונת חברו [רד"ק, העמק דבר, קאסוטו]. חוסר ההבנה יצר תסכול רב בעבודת הבנייה המשותפת. כאשר פועל אחד ביקש לבנה, חברו הביא לו טיט. קצר תקשורתי זה הוביל במהרה לכעס, למריבות אלימות ולפציעות הדדיות. המחלוקת והשנאה שפרצו ביניהם הן שמנעו מהם להמשיך לדור יחד, ואילצו אותם לעזוב את המפעל המשותף ולהתפזר ברחבי העולם [רש"י, שפתי חכמים, לבוש האורה]. מתוך הבלבול וההפצה, נשמרה שפת הקודש המקורית רק אצל שם ועבר, וממנה עברה לאברהם ולזרעו [ביאור יש"ר].