שנות חייו הארוכות של עבר מקפלות בתוכן תקופת מעבר דרמטית בתולדות האנושות, לאחר הפצת בני האדם בדור הפלגה. כאשר ראה שם כי בני האדם שוב מתרחקים מהוראותיו המקוריות של ה׳, הוא חבר לנינו עבר ויחד הקימו מוסד רוחני. מטרתם הייתה לשמר את ההנחיות האלוהיות – שלימים יינתנו באופן רשמי כתורה – וללמד אותן לכל מי שחפץ בכך [חומש קה"ת].
בנוסף לשימור הידע הרוחני, מוסד זה שמר גם על השפה המקורית של העולם, הלשון העברית. שפה זו נשמרה בסוד, שכן שם ועבר הבינו ממעשה מגדל בבל כי שאר האנושות אינה ראויה עוד להשתמש בה. באותה תקופה קבע שם את מושבו בעיר שלם, שלימים תיקרא ירושלים [חומש קה"ת].
לצד פועלו של עבר, הכתוב מפרט את אריכות ימיו ומציין כי חי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לאחר הולדת בנו. מבנה מספרים זה מורכב ממספר יסוד של 400 שנה, שעליו נוספות 30 שנה, המהוות מחצית מיחידה תקופתית של 60 שנה (או שש יחידות של 60 חודשים). בסך הכל הסתכמו חייו של עבר ב-464 שנים, נתון הבנוי גם הוא מאותו מספר יסוד של 400, בתוספת יחידה שלמה של 60 שנה ועוד ארבע שנים [קאסוטו].