יצא לכם פעם לדמיין עולם שבו כולם, בכל מקום, מבינים אחד את השני בלי שום בעיה? בתקופה שאחרי המבול, זה בדיוק מה שהיה. לכל בני האדם הייתה שָׂפָה אֶחָת, כלומר כולם דיברו בלשון הקודש, השפה העברית, ממש כפי שדיברו אדם וחוה. בנוסף לכך, היו להם וּדְבָרִים אֲחָדִים, שזה אומר שכולם הסכימו על תוכנית אחת ופעלו יחד כקבוצה אחת בלי שום מריבות.
להיות מאוחדים זה נשמע דבר נפלא, אבל המטרה שלהם לא הייתה טובה. במקום להקשיב לרצון של ה' וללכת ליישב את כל האזורים בעולם, הם החליטו להישאר רק במקום אחד. הם רצו לבנות לעצמם עיר גדולה ומגדל רק כדי להיות מפורסמים וחשובים. ה' ידע שאם אנשים מתאספים יחד רק כדי לחפש כבוד ופרסום, זה יוביל מהר מאוד לקנאה ולמריבות קשות ביניהם. לכן, כשה' בלבל את השפה שלהם ופיזר אותם בכל רחבי העולם, הוא לא רק העניש אותם, אלא בעצם שמר עליהם. הוא מנע מהם לפגוע אחד בשני ועזר להם לחיות בשלום. באותו זמן חיו גם אנשים צדיקים כמו נח ואברהם אבינו, והם כמובן לא השתתפו בתוכנית הזו והמשיכו בדרך הישרה.