תארו לעצמכם שאתם בונים מגדל ממש גבוה, כזה שאפשר לראות מכל מקום. זה בדיוק מה שאנשים רצו לעשות אחרי המבול. הם התאספו ואמרו הָבָה, מילה שפירושה בואו נתכונן ונכין תוכנית. התוכנית שלהם הייתה לבנות עִיר וּמִגְדָּל. העיר נועדה למגורים, והמגדל היה אמור להיות מבנה מרכזי וענק. הם אפילו הכריזו שיהיה למגדל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. האם הם באמת חשבו לגעת בעננים? לא בדיוק. זו פשוט דרך של התורה לתאר משהו שהוא גבוה מאוד מאוד.
למה הם רצו לבנות מגדל כל כך בולט? הם פחדו פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כלומר הם חששו ללכת לאיבוד ולהתפזר בעולם. הם רצו שהמגדל ישמש כמו סימן היכר ענק למרחקים. כך, אם רועה צאן יתרחק מהעיר, הוא תמיד יוכל להסתכל אחורה, לראות את המגדל ולמצוא את הדרך חזרה הביתה.
על פניו, זו נשמעת כמו תוכנית חכמה, נכון? אבל הסתתרה בה בעיה. ה' ציווה על בני האדם למלא את כל העולם וליישב אותו, אך הם בחרו להסתגר רק במקום אחד. בנוסף, הם אמרו וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. הם רצו להקים שלטון חזק שבו כולם חייבים להיות בדיוק אותו הדבר. בחברה שהם יצרו, אסור היה לחשוב אחרת, והם התחילו לדאוג יותר לאבנים של המגדל מאשר לאנשים שבנו אותו. בגלל שהם ניסו להכריח את כולם להישאר יחד ולמחוק את הייחוד של כל אדם, ה' בלבל את השפה שלהם. פתאום הם לא הבינו אחד את השני, וכך הם נאלצו להפסיק את הבנייה ולהתפזר בכל רחבי העולם, בדיוק כפי שה' רצה מלכתחילה.