יצא לכם פעם לארוז מזוודות ולצאת למסע ארוך אל מקום שאתם בכלל לא מכירים? משפחה אחת קטנה עושה בדיוק את זה, ומתחילה מסע שישנה את העולם כולו. תרח מחליט לקחת את המשפחה שלו ולעזוב את העיר אור כשדים. הם עזבו גם בגלל שהיה שם מסוכן, וגם מתוך תקווה שמקום חדש יביא להם התחלה חדשה ועתיד טוב יותר.
כשאנחנו קוראים וַיִּקַּח תֶּרַח, זה נשמע כאילו תרח הוא זה שיזם את המסע. אבל האמת היא שאברם היה זה שעודד את כולם לצאת לדרך. אז למה התורה כותבת שתרח לקח אותו? כדי ללמד אותנו עד כמה אברם כיבד את אבא שלו ונתן לו את המקום של ראש המשפחה. אל המסע מצטרפים לוט הנכד ושרי, והם יוצאים כולם יחד, כמו שכתוב וַיֵּצְאוּ אִתָּם. התורה קוראת לשרי אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ כדי להדגיש שהיא לא יצאה לדרך הקשה הזו בגלל שמישהו הכריח אותה. היא בחרה להצטרף מרצונה החופשי, מתוך אהבה לבעלה ואמונה גדולה בה'.
המטרה של המשפחה הייתה לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. הבחירה בכנען לא הייתה סתם. זו הייתה ארץ מיוחדת מאוד שמתאימה לאנשים שרוצים להתקרב לה'. למרות שהיעד היה ברור, פתאום המסע נעצר והכתוב אומר וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. למה הם עצרו באמצע הדרך? תרח אמנם רצה לברוח מהסכנה, אבל לא היה לו מספיק כוח לעזוב לגמרי את הסביבה המוכרת שלו. כשהם הגיעו לחרן, הוא החליט להישאר שם. אברם נשאר איתו בחרן כדי לכבד אותו, וניצל את הזמן הזה כדי ללמד אנשים על ה' ולהפיץ את האמונה, עד שה' יצווה עליו להמשיך לבדו אל הארץ המובטחת.