יצא לכם פעם לקרוא ספר ולהרגיש שהסופר מסיים לגמרי את הסיפור של דמות אחת, רק כדי שנוכל להתרכז כל כולנו בגיבור החדש? התורה מספרת לנו על סוף חייו של תרח, אבא של אברהם, וכותבת וַיָּמָת תֶרַח. אבל האמת היא שתרח המשיך לחיות עוד הרבה שנים אחרי שאברהם עזב אותו ויצא לדרכו. אז למה התורה מקדימה ומספרת לנו שהוא נפטר כבר עכשיו?
התורה פשוט רוצה לסגור את המעגל של דורות העבר. תרח בחר להישאר בְּחָרָן ולא להמשיך במסע, וברגע שהתורה חותמת את הסיפור שלו, היא מראה לנו שהופעתו של אברהם בעולם היא התחלה חדשה ונקייה לגמרי. אברהם מתחיל דרך חדשה של אמונה בה', דרך שלא קשורה לדורות הקודמים, ולכן התורה סוגרת את הפרק של אביו ומפנה לאברהם את הבמה, כדי שנוכל להתמקד מעכשיו רק במסע המיוחד שלו.