בראשית, פרק י״א, פסוק ל״ב

ציון מיתתו של תרח בגיל חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה חותם את תקופת העבר ומנתק את אברהם מההיסטוריה שקדמה לו, אף שעל פי החשבון תרח המשיך לחיות עשרות שנים לאחר פרידתם. הקדמת הדיווח כי וַיָּמָת תֶּרַח נועדה להשלים את סיפור האב בטרם תחל עלילת הבן, וכן כדי להגן על אברהם מטענות שהפקיר את אביו הזקן. קריאתו של תרח כמת עוד בחייו מתאפשרת משום שהיה שקוע בעבודה זרה ונעצר בדרכו, שכן רשעים בחייהם קרויים מתים. הניסוח וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח מרמז על שינוי שחל בקציבת שנותיו, והאות ההפוכה הנכתבת במילה בְּחָרָן מסמלת את חרון האף של ה' ששרר בעולם עד בואו של אברהם, או מעידה שהפסוק הוקדם בכוונה.