בראשית, פרק י״ב, פסוק א׳

קריאת ה' לאברם נפתחת במילה וַיֹּאמֶר, שכן מחוץ לארץ ישראל אין הנבואה שלמה והוא זכה לשמוע קול בלבד. הציווי לֶךְ לְךָ, בין אם ניתן באור כשדים ובין אם בחרן, מהווה הוראת התקדמות, הבטחה שהעקירה תהיה לטובתו, וקריאה פנימית להתנתק מהסביבה האלילית. סדר הפרידה, מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, שהיא משפחתו המורחבת וקרוביו, וּמִבֵּית אָבִיךָ, מדורג מהקל אל הקשה ביותר, הן מבחינת הכאב הרגשי והן במאמץ התודעתי לעקור את ההרגלים שהוטמעו בו. היעד נותר נסתר במילים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ כדי להעצים את מבחן האמונה, ומשום שרק לאחר שיתנתק מעברו לחלוטין יוכל להכיר את קדושת המקום.