התערבות אלוהית דרמטית עוצרת את המהלך הטבעי של האירועים בארמון מלך מצרים, ומגינה על אם האומה מפני פגיעה. ההשגחה העליונה פועלת באופן אקטיבי ומידי כדי לשמור על טהרתה של שרה, ומענישה את הפוגעים בה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וַיְנַגַּע מתארת פגיעה גופנית ממשית. מדובר במכת 'ראתן', מחלה קשה הגורמת לכך שמעשה האישות הופך לבלתי אפשרי, וכך נמנע מפרעה לגעת בשרה [רש"י, מזרחי, גור אריה]. מנגד, ישנה דעה חריגה לפיה לא מדובר במכה בפועל, אלא באזהרה ואיום בלבד, שכן פרעה טרם חטא בפועל [רבנו בחיי בשם רס"ג].
הפרשנים דנים בשאלה מדוע פרעה הוכה מיד בנגעים ללא התראה מוקדמת, בניגוד לאבימלך מלך פלשתים שהוזהר בחלום. ההסבר לכך הוא שפרעה פעל מתוך תאוות בשרים ושטף זמה, ולקח את שרה בכוח ובחטף, ולכן הפתרון היחיד לעוצרו היה מכה מידית [פענח רזא]. בנוסף, בניגוד לאבימלך שהיה מלך הגון שחקר ודרש, פרעה לא היה ראוי להתגלות אלוהית בחלום, והוא נענש על כך שלא טרח לברר כראוי את מעמדה של האישה שהכניס לביתו [דברי דוד, קאסוטו, ברטנורא].
העונש לא חל רק על המלך, אלא גם וְאֶת בֵּיתוֹ. אנשי ביתו ושריו נענשו משום שהיו שותפים פעילים למעשה; הם אלו שהיללו את שרה וסייעו בלקיחתה לארמון [רד"ק, שפתי כהן, קאסוטו]. עם זאת, הכתוב מדגיש כי פרעה לקה בנגעים ה"גדולים", בעוד שאנשי ביתו לקו בנגעים קלים יותר. הבחנה זו נועדה להבהיר לכולם שאין מדובר במגפה טבעית או מקרית, אלא בעונש מכוון מאת ה', תוך שהם רואים כיצד הצדקת עצמה ניצלת מכל פגע [ספורנו, מלבי"ם, גור אריה]. לפי גישה מדרשית, הפגיעה בבית הייתה כה מקיפה עד שאפילו כותלי הארמון, עמודיו וכליו נפגעו [רש"י].
צירוף המילים עַל דְּבַר מוסבר בפשטות כ"בגלל" או "בעבור" [אבן עזרא, רלב"ג]. אולם, פרשנים רבים דורשים את המילה "דבר" במשמעות של דיבור. לפי פירוש אחד, המכות הונחתו על פי דיבורה ופקודתה של שרה, שהייתה אומרת למלאך "הך" והוא היה מכה את פרעה [רש"י, מזרחי]. לפי פירוש אחר, המילה מתייחסת לדיבורה של שרה אל פרעה עצמו; כשהבינה את הסכנה, היא זעקה והתוודתה בפניו שהיא אשת איש, אך פרעה סירב להאמין לה והעדיף להסתמך על דבריהם הראשונים שהיא אחותו. על התעלמותו מזעקתה, הוא נענש מיד [כלי יקר, אלשיך].
סיום הפסוק, המדגיש את היותה אֵשֶׁת אַבְרָם, מסביר כיצד התגלתה האמת. הופעתם הפתאומית של הנגעים, ובפרט מכה שמנעה ממנו ספציפית מגע אישי, גרמה לפרעה להבין שמדובר באצבע אלוהים. הוא פשפש במעשיו, חשד שמא מדובר באישה נשואה, ודרש משרה לומר לו את האמת, וכך התברר לו שהיא אכן אשת אברהם [רמב"ן, רד"ק, קאסוטו]. דעה אחרת גורסת כי בשעת הכאת הנגעים, ה' עצמו הוא שגילה לפרעה באופן ישיר את עובדת היותה אשת איש [אור החיים, טור הארוך].