הבטחה אלוהית זו לאברהם מציגה מערכת פיצויים רוחנית וגשמית על ההקרבה העצומה שנדרשה ממנו בעזיבת עולמו המוכר. הקב"ה פורס בפניו ברכה רב-שכבתית שנוגעת לעתיד משפחתו, למצבו הכלכלי, למעמדו ההיסטורי ולמהותו הרוחנית.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטחות בפסוק באות לענות על הקשיים וההפסדים הטבעיים שכרוכים ביציאה לדרך. טבעו של מסע שהוא ממעט ופוגע בשלושה דברים: בפריון ובהקמת משפחה, ברכוש ובממון, ובשמו ומעמדו של האדם [רש"י, רבנו בחיי, מזרחי, ספתי חכמים]. כנגד הפסדים אלו, הקב"ה מבטיח לאברהם שפע חלופי שיתגבר על מגבלות הטבע. הברכות מוקבלות במדויק לדברים שאברהם נדרש לעזוב: ההבטחה וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל באה כפיצוי על עזיבת חבריו ומשפחתו המורחבת; וַאֲבָרֶכְךָ בנכסים מפצה על אובדן הירושה והתמיכה הכלכלית מבית אביו; וההבטחה וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ מחליפה את המוניטין והכבוד שהיו לו במולדתו [כלי יקר, אור החיים, מלבי"ם].
ההבטחה וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל טומנת בחובה נס של בריאה מחדש. המילה וְאֶעֶשְׂךָ (מלשון עשייה ויצירה) רומזת לכך שהקב"ה עתיד לברוא את אברהם ושרה כבריה חדשה, שכן על פי דרך הטבע הם היו זקנים ועקרים [רבנו בחיי, חזקוני, רש"ר הירש, קאסוטו]. בנוסף, משמעות הפיכתו לגוי גדול אינה רק ביולוגית, אלא גם רוחנית – אנשים רבים יתקבצו סביבו, והוא יהפוך לאב רוחני עבור כל מי שיאמץ את אמונתו [העמק דבר].
בהמשך, הברכה וַאֲבָרֶכְךָ מתפרשת בעיקר כהבטחה לשפע חומרי, עושר, נכסים וכבוד [רש"י, רד"ק, ברטנורא, קאסוטו]. לצדה, ההבטחה וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ מבטיחה ששמו של אברהם יתפרסם בעולם בזכות צדקתו והצלחותיו. אפילו אומות שלא יקבלו על עצמן את אמונתו, ירחשו לו כבוד עצום [העמק דבר, ביאור יש"ר]. פרסום זה לא נועד לטפח את גאוותו של אברהם, אלא לשמש כלי להפצת אמונתו; ככל ששמו יגדל, כך יתפרסם שם ה' בעולם [חומש קה"ת]. נקודה מעניינת עולה ביחס לפרסום זה: בדרך כלל, הברכה שורה דווקא בדבר הסמוי מן העין, ואילו אדם מפורסם חשוף לעין הרע. לכן, הקב"ה מבטיח לאברהם נס נוסף – למרות ששמו יגדל ויתפרסם, הברכה לא תסור ממנו [אדרת אליהו].
החלק החותם את הפסוק, וֶהְיֵה בְּרָכָה, זוכה למגוון רחב של פירושים המאירים צדדים שונים בתפקידו של אברהם:
ראשית, הפירוש הפשטני המקובל הוא שאברהם יהפוך למטבע לשון ולמודל של ברכה. כאשר אנשים ירצו לברך זה את זה, הם יאמרו: "ישימך אלוהים כאברהם" [רמב"ן, רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ, טור הארוך]. המילה וֶהְיֵה משמשת כאן בלשון ציווי המורה על תוצאה עתידית מובטחת [רד"ק, קאסוטו].
שנית, גישה אחרת רואה בכך העברת סמכויות. עד עתה, כוח הברכה היה מסור בלעדית בידיו של הקב"ה (כפי שבירך את אדם ונח), אך כעת הכוח מוענק לאברהם, והוא יוכל לברך כל אדם שיחפוץ בכך [רש"י, פני דוד, רבנו בחיי].
שלישית, אברהם הופך לצינור השפע של העולם. בזכות צדקותו והידבקותו בה', הוא הופך למקור שממנו נובעת הברכה לכלל האנושות [כלי יקר, מלבי"ם]. בהקשר זה, המילה בְּרָכָה נדרשת גם מלשון 'בריכת מים'; כשם שבריכת מים מטהרת את הטמאים, כך אברהם יקרב את הרחוקים ויטהר אותם לאביהם שבשמים [הכתב והקבלה, רקנאטי].
לבסוף, יש הרואים במילים וֶהְיֵה בְּרָכָה ציווי מוסרי אקטיבי. בניגוד לשאר האומות שרק מחפשות להיות מבורכות ולקבל שפע, הקב"ה מצווה על אברהם: "תהיה אתה הברכה!". תפקידו הוא להקדיש את חייו לקידוש השם, להשפעת טוב על אחרים ולתיקון האנושות [רש"ר הירש, קונטרס חיבה יתירה].
נדבך פרשני נוסף, המשותף לפרשנים רבים, קושר את שלוש ההבטחות בפסוק למבנה של תפילת העמידה ("שמונה עשרה"). הקב"ה מבטיח לאברהם ששמו ייקשר בשלושת האבות: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל מכוון כנגד "אלוהי אברהם" (שכן ה' מייחד את שמו רק על אומה גדולה), וַאֲבָרֶכְךָ מכוון כנגד "אלוהי יצחק", ווַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ כנגד "אלוהי יעקב". עם זאת, המילים וֶהְיֵה בְּרָכָה באות ללמד שחתימת הברכה לא תכלול את כולם, אלא תסתיים באברהם בלבד – "מגן אברהם" [רש"י, כלי יקר, הכתב והקבלה, תורה תמימה, אלשיך, ריב"א].