יצא לכם פעם לגלות שהתורה מדלגת על מילה בכוונה כדי ללמד אותנו מסר מיוחד? אחרי המבול מתחילה תקופה חדשה בעולם, שתגיע בסופו של דבר עד לאברהם אבינו. כשהתורה מספרת על חייו של שם, בנו של נח, היא פותחת במילה וַיְחִי. התורה לא סתם כותבת שהוא "חי", אלא משתמשת במילה המיוחדת וַיְחִי כדי ללמד אותנו ששם היה אדם צדיק מאוד, והמעשים הטובים שלו היו הדבר הכי בולט וחשוב בחיים שלו.
לאחר מכן התורה מספרת ששם חי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה ומסיימת במילים וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. אבל רגע, משהו חסר כאן. בדורות שלפני המבול, התורה תמיד סיימה את התיאור על כל אדם במילה "וימת". כאן המילה הזו פשוט לא מופיעה. הסיבה לכך היא מרגשת מאוד. האנשים שחיו לפני המבול עשו מעשים רעים ונמחקו מהעולם, אבל הדורות שאחרי המבול בנו את העולם מחדש והביאו ילדים שהמשיכו את הדרך שלהם. התורה מלמדת אותנו שאדם שמשאיר אחריו ילדים שממשיכים את דרכו הטובה, נחשב כאילו הוא עדיין חי, ולכן לא נכתב עליו שהוא מת.