יצא לכם פעם לחפש יחד עם משפחה או חברים את המקום המושלם להקים בו אוהל או מחנה? זה בדיוק מה שקרה לבני האדם אחרי המבול. הם יצאו למסע גדול כדי לחפש לעצמם בית חדש. התורה מספרת שבְּנָסְעָם, כלומר כשהם נדדו בדרך, הם הלכו מִקֶּדֶם. המשמעות הפשוטה היא שהם הגיעו מארצות המזרח, אבל יש כאן גם רמז למשהו עמוק יותר: הם התרחקו מהדרך הטובה של ה', והחליטו שהם רוצים להמליך עליהם מלך רגיל בשר ודם.
במהלך המסע שלהם וַיִּמְצְאוּ מקום מיוחד. הם לא נתקלו בו במקרה, אלא ממש חיפשו שטח שיהיה מספיק גדול כדי שכולם יוכלו להישאר יחד. המקום הזה היה בִקְעָה, שטח מישורי, ישר ורחב, שקל מאוד לבנות עליו עיר ענקית כי לא צריך לטפס ולחצוב בהרים. הבקעה הזו נמצאה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, אזור בבל, והייתה שם אדמה נהדרת ונוחה.
ברגע שהם הגיעו למקום הנוח הזה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. הם הפסיקו לנדוד והחליטו להישאר במקום אחד לתמיד. אבל דווקא הישיבה הקבועה והנוחה הזו החביאה בתוכה סכנה. לפעמים, כשאנשים מרגישים שיש להם הכל והחיים שלהם קלים ונוחים מדי, הם עלולים להרגיש גאווה ולשכוח את ה'. מתוך הנוחות והשפע האלה בדיוק, התחיל לצמוח המרד הגדול שלהם.