בראשית, פרק כ״ח, פסוק י״ד

צאצאיו של יעקב עתידים להתרבות ולהיות כַּעֲפַר הָאָרֶץ, דימוי המבטיח כמות עצומה אך גם מרמז על תקופת הגלות, שבה האומה תושפל כעפר אך לבסוף תשרוד ותכסה את רומסיה. מתוך השפלות תתקיים ההבטחה וּפָרַצְתָּ, שמשמעותה התחזקות, התרבות ופריצת גבולות לכל עבר, יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה. סדר כיוונים זה נובע מדרכו של יעקב מזרחה, וכן מסמל מעבר חד וניסי ממצב של חושך לאומי אל גאולה. ייעודו של פיזור זה הוא שוְנִבְרְכוּ בְךָ כׇּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, הבטחה שיש המפרשים כהענקת שפע חומרי לעולם או כחיבור והרכבה עם שאר העמים. עם זאת, המשמעות המרכזית היא רוחנית, כאשר אומות העולם יתבוננו בהשגחה השומרת על עם ישראל בגלות, ילמדו מהם מוסר ויכירו באדנותו של ה'.