בראשית, פרק כ״ח, פסוק כ״ב

גם בהיותו פליט חסר כול, דאגתו המרכזית של יעקב היא הקדשת עתידו לעבודת ה'. הוא מצהיר כי כתוצאה משמירת ה' עליו, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה תהפוך למקום קבוע של תפילה, השראת שכינה והקרבת קרבנות, המזוהה על ידי חלק מהמפרשים עם מקום המקדש העתידי. הביטוי יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים מנוסח בלשון זכר כדי להדגיש את נצחיות המקום, או כדי לרמוז לבניו העתידיים שיהוו בעצמם משכן לשכינה. בנוסף, יעקב נודר וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ, ומתחייב להפריש חמישית מכל רכושו, ולא רק מתבואתו החקלאית, ישירות להקרבת קרבנות. התחייבות מוחלטת זו חלה לפי רוב הדעות גם על ילדיו, וכך הוקדש לוי, הבן העשירי, לשרת בקודש.