בראשית, פרק כ״ח, פסוק י״ח

לאחר ההתגלות הלילית מתרגם יעקב את החוויה הרוחנית להקדשת המקום, ולכן וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, שכן ייסוד מקום קדוש חייב להיעשות באור יום. הוא קם וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן שעליה ישן, אשר לפי הדעה המרכזית התאחדה בדרך נס מאבנים רבות לאבן אחת המבטאת את אחדות ישראל העתידית, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה כשהוא מעמיד אותה על בסיסה. עבודת ה' באמצעות מצבה המורכבת מאבן טבעית אחת הייתה רצויה בטרם מתן תורה, לעומת המזבח שנבנה על ידי אדם. לבסוף וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ, הן כדי להותיר סימן היכר שלא יימחה בגשם לקראת שובו, והן כאקט של קידוש והפגנת בעלות סמלית המרמזת על ירושת הארץ העתידית.