בראשית, פרק כ״ח, פסוק ד׳

יצחק מכתיר את יעקב כממשיך הייעוד האלוהי של המשפחה ומברך אותו וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, שהיא ההבטחה להיות לגוי גדול המלמד צדק בעולם, ברכה הראויה ליעקב הנבחר מבין הבנים והיוצא כעת לגלות. יצחק מבטיח שהברכה תחול גם וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, מתוך כוונה שבניגוד לדורות הקודמים, כל ילדיו יחזיקו יחד באמונה ובייעוד המשפחתי ולא יסטו מן הדרך. בנוסף לברכה זו מוענקת לו מתנה נפרדת, לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, ארץ כנען שבה הוא חי כעת כתושב זמני, וזאת כגמול על כך שציית להוריו ולא נשא אישה כנענית. כתיב המילה חסר האות ו' רומז שההבטחה כוללת גם את ירושת ארצם של האויבים המתגרים בו, שתהפוך לנחלת עולמים עבור זרעו.