בראשית, פרק ז׳, פסוק י״א

הרישום המדויק של התאריך, בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ, שמניין שנותיו נבחר בהיותו ראש האנושות החדשה, מדגיש כי המבול היה גזירה אלוהית ישירה שהחלה בדיוק בתום תקופת ההמתנה לתשובה. בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י, בין אם מדובר בחשוון ובין אם באייר, החל העולם לשוב למצב של תוהו ובוהו בראשיתי באמצעות שתי חזיתות מים. מלמטה נִבְקְעוּ֙ כׇּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה, כאשר מאגרי המים העמוקים התרחבו ופרצו מעלה, עונש של מידה כנגד מידה על רעתם הרבה של בני האדם. במקביל או מיד לאחר מכן וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ, כעין פתחים בגג השמיים שדרכם ניחת בבת אחת שפע עצום של גשם. הקדמת פורענות המעיינות למים העליונים והיעדר שמו של ה' מן הכתוב, ממחישים את חומרת הזעם שמחק את היקום.