חשבתם פעם איך בדרך כלל הגשם יורד לאט ובעדינות כדי להשקות את האדמה? אבל במבול קרה משהו אחר לגמרי. התורה כותבת לנו תאריך מאוד מדויק כדי שנבין שהמבול לא היה סתם סערה או תופעת טבע מקרית. זו הייתה החלטה מיוחדת של ה', שהתחילה בדיוק כשהסתיימו מאה ועשרים השנים שהוא חיכה שבני האדם יחזרו בתשובה.
המים הגיעו משני כיוונים שונים. קודם כל מלמטה, מתוך האדמה. המילה נבקעו לא מתארת סתם שבירה, אלא פתיחה ענקית של מעיינות עמוקים בבטן האדמה, כך שכמויות אדירות של מים פרצו החוצה בבת אחת. המים העמוקים האלה נקראים תהום רבה, וזה לא במקרה. בני האדם התנהגו בצורה לא טובה ועשו רעה "רבה", כלומר גדולה מאוד, ולכן גם המים שהגיעו היו מתוך תהום "רבה".
במקביל למים שעלו מלמטה, הגיעו מים גם מלמעלה. המילים וארובות השמים מתארות פתחים גדולים, כמו חלונות בגג, שנפתחו פתאום בשמיים. זה משל שבא להסביר לנו שהמים לא ירדו כמו גשם רגיל, אלא נשפכו למטה בכמויות עצומות.
שמתם לב שהמים מהאדמה מוזכרים לפני המים מהשמיים? בדרך כלל, כשהתורה מספרת על דברים טובים ועל ברכה, היא מתחילה מהשמיים. אבל כאן מדובר בעונש, ולכן הסדר הפוך. עוד דבר מעניין הוא ששמו של ה' לא מופיע בחלק הזה של הסיפור בכלל. התורה מעדיפה שלא לחבר את שמו של ה' לתיאורים של חורבן, אלא שומרת אותו לרגעים של הצלה, חסד ורחמים.