תארו לעצמכם שאתם עומדים בחוץ ופתאום מתחיל לרדת גשם. בדרך כלל, אנחנו שמחים כשיורדים גשמים, נכון? גם כאן, כשהמים התחילו לרדת מהשמיים, המילה שמופיעה היא הַגֶּשֶׁם ולא "מבול". למה בעצם? משום שה' רצה לתת לאנשים הזדמנות אחרונה. ה' הוריד את המים בהתחלה ברחמים ובנחת. אם האנשים היו מחליטים לחזור בתשובה ולשפר את המעשים שלהם, המים האלו היו הופכים לגשמי ברכה נעימים שמצמיחים את הארץ. אבל מכיוון שהם המשיכו להתנהג רע, הגשם הפך למבול.
הגשם התחזק כל כך מהר ובעוצמה כה רבה, עד שנח והמשפחה שלו היו חייבים להיכנס מיד לתיבה כי פשוט אי אפשר היה לעמוד בחוץ. הטיפות היו כבדות וחזקות מאוד, והן בעצמן גרמו להרס הגדול. מעניין לדעת שבהתחלה המים שירדו היו מים רגילים ולא רותחים, וזאת כדי לא להרוס את הזרעים והפירות שנועדו להצמיח מחדש את העולם אחרי שהמבול ייגמר. רק לאחר מכן המים הפכו לרותחים.
המים המשיכו לרדת ברציפות, ללא שום הפסקה, במשך אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. הסיבה שמציינים במיוחד גם את הלילות היא כדי להדגיש שאלו היו יממות שלמות ומלאות. הגשם ירד בדיוק כפי שה' אמר מראש, בלי לפספס אפילו רגע אחד.