רגע לפני סגירת דלתות התיבה ותחילת המבול, עורך הכתוב מפקד מפורט ומוחלט של כל הנפשות הניצולות. בניגוד לתיאורים כלליים קודמים, הפעם מוצגים העוברים לתיבה בפירוט רב, כדי להדגיש את חשיבותם של אוצרות החיים המופקדים בהגנתה [קאסוטו].
הביטוי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה זוכה למספר התייחסויות. מבחינה לשונית, הכוונה היא לעיצומו של יום, לגופו ולכוחו של היום טרם שקיעת החמה [אוהב גר, נתינה לגר, ביאור יש"ר]. זהו היום הגורלי שנקבע מראש על ידי ה׳ – שבעה עשר בחשוון [רד"ק, קאסוטו, ביאור יש"ר]. מציאות זו מדגישה פלא עצום: הכנסת כל בני האדם, בעלי החיים והמזון לתוך התיבה ביום אחד בלבד, בתוך סערה וגשם שוטף, התאפשרה רק בעזרת ה׳ שקיבץ אותם [ביאור יש"ר]. יש המדייקים כי נח נכנס לתיבה כבר קודם לכן כדי לתקן את מקום המושב, בעוד בעלי החיים רעו בסמוך לתיבה, אך ביום זה ממש נכנסו כולם פנימה טרם בוא הגשם והדלת נסגרה [רד"ק].
לצד ההיבט המעשי, לביטוי זה ישנה משמעות הצהרתית. בני דורו של נח איימו כי אם יראו אותו נכנס לתיבה, הם ישברו אותה ויהרגו אותו. בתגובה, ה׳ הכניסו לתיבה לאור יום, לעיני כול, כדי להראות שדברו הוא שיקום [רש"י, תורה תמימה, מזרחי, שפתי חכמים]. עם זאת, פרשנות זו משקפת מחלוקת לגבי מידת אמונתו של נח; בעוד שגישה זו דורשת את הפסוק לשבחו של נח שנכנס באומץ, גישה אחרת רואה בו קטן אמונה שהמתין עד לרגע האחרון ולא נכנס עד שמי המבול דחקו אותו פנימה [משכיל לדוד].
מבחינה תחבירית, המילים אֶל הַתֵּבָה המופיעות בסוף הפסוק, מתייחסות למעשה גם לחלקו הראשון ("בא נח..."). הכתוב חולק לשניים כדי להקל על קריאתו, והכוונה היא שכולם יחד באו אל התיבה עצמה [שד"ל, העמק דבר].
הפסוק מפרט את שמות הנכנסים ומעמדם: בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ. הכתוב חוזר שוב על שמו של נח במקום לכתוב בפשטות "ואשתו", וזאת כדרך חיבה, שכן דרכו של עולם להזכיר תדיר את שמו של מי שמוצא חן בעיני ה׳ [רבנו בחיי]. בנוסף, אזכור "אשת נח" משמש גם כמעין תואר רשמי ומלא [קאסוטו].
לגבי נשות הבנים, הכתוב מציין וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו. מבחינה דקדוקית, השימוש במספר זכר ("שלשת") לתיאור נשים נועד להדגיש שמדובר בקבוצה מוגדרת, שלמה וידועה מראש שפועלת יחד, ולא רק בספירה סתמית של נשים [קאסוטו, ברכת אשר]. מעבר לכך, ציון המספר המדויק בא להגיד את שבחם של בני נח, ששמרו על טהרת המשפחה ונשאו כל אחד אישה אחת בלבד, בניגוד גמור לאנשי דורם המושחתים שלקחו להם נשים רבות מכל הבא ליד [קונטרס חיבה יתירה].