סיפור חורבן העולם מתעגן במציאות היסטורית וכרונולוגית מדויקת. בניגוד לאופיים של החיים בתיבה הנסחפת, המנותקים מתחושת זמן ומקום, התורה בוחרת להציב מסגרת זמנים ברורה לאירוע המכונן. יתרה מכך, בעוד שמסורות עתיקות אחרות ייחסו לגיבורי המבול חייהם של עשרות אלפי שנים, התורה מעמידה את הדברים על המועט והמציאותי, וקובעת את גילו של נח למספר שנים אנושי ומוגדר [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וְנֹחַ בֶּן־שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה אינו רק ציון גיל טכני. השפה העברית משתמשת במילה "בן" לתיאור גיל, משום שהאדם הוא תוצר מתמשך של שנות חייו, וכל יום מעצב אותו מבחינה פיזית ונפשית [רש"ר הירש]. ציון גילו המופלג בא להדגיש כי נח לא היה נער פוחז שניגש למלאכה ללא חכמת חיים, אלא אדם בוגר, מיושב ובעל ניסיון [צרור המור]. גיל זה גם שופך אור על הרקע המשפחתי שלו: אביו, למך, נפטר חמש שנים בלבד לפני פרוץ המבול בגיל צעיר יחסית לשאר אבותיו. פטירה מוקדמת זו נועדה כדי שה' יחסוך ממנו את הצער שבראיית אובדן שאר ילדיו באסון. באותן חמש שנים שחלפו מאז מות אביו, התמסר נח לבניית התיבה [קונטרס חיבה יתירה].
מבחינה תחבירית, רוב הפרשנים מסכימים כי האות וי"ו במילה וְהַמַּבּוּל משמשת במובן של "כאשר". כלומר, משמעות הפסוק היא: כאשר נח היה בן שש מאות, אז הופיע המבול. ציון זמן זה נועד להבדיל בין שלב ההכנות והציוויים שקדמו לאירוע, לבין רגע הביצוע שבו השיטפון וגזר הדין החלו לרדת בפועל. יש הסבורים ששתיקתו של נח לאורך כל שנות ההכנה, מבלי שהתפלל על דורו, נבעה מכך שעד לרגע שבו המים הגיעו בפועל, הוא התקשה להאמין שה' אכן יחריב את עולמו, או שחש ענווה ולא ראה עצמו ראוי לבטל את גזרת המלך [צרור המור].
הפסוק מדגיש כי המבול הָיָה מַיִם עַל־הָאָרֶץ. בחירה זו במים ככלי ההשמדה טומנת בחובה מסר עמוק. העולם בראשיתו היה מכוסה כולו במים, ואף על פי שהמים הם יסוד דומם נטול ראייה ושמיעה, הם שיבחו את ה'. ה' קיווה שכאשר יקווה את המים ויברא במקומם יבשה ועליה בני אדם בעלי חושים ושכל, הם יודו לו על אחת כמה וכמה. אולם, כאשר בני האדם נהנו מהשפע ומרדו, הורה ה' למים המקוריים לשוב ולשטוף את הארץ שתפסו בני האדם [רא"ש, דעת זקנים]. עוצמת ההשחתה של אסון זה הייתה כה אדירה, עד שהניסוח "המבול היה מים" ולא "המים היו מבול" מלמד שאפילו העצים והאבנים נשרו, התפרקו והפכו בעצמם למי מבול [חומת אנך].