רגע לפני פרוץ המבול, התורה עוצרת כדי לסכם את היענותו המוחלטת של נח להוראותיו של ה'. ציות זה מבטא אמונה עמוקה, שכן נח פעל והשלים את הכנותיו עוד בטרם ראה סימן כלשהו למבול עצמו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה ספרותית, מילים אלו משמשות כנוסחת סיום של הפסקה [קאסוטו], והן מתארות באופן כללי את ביצוע כלל המעשים שנצטווה בהם: בניית התיבה, איסוף המאכל ולקיחת בעלי החיים [הטור הארוך]. המילה צִוָּהוּ מצביעה על תרגום של ציווי אלוהי אל הפועל והמעשה [העמק דבר].
הפרשנים חלוקים בשאלה לאיזו פעולה ספציפית מתכוון הכתוב במילים וַיַּעַשׂ נֹחַ. גישה אחת גורסת כי הפעולה היא עצם ביאתו אל התיבה [רש"י, שד"ל]. פירוש זה נועד להבדיל פסוק זה מפסוק קודם שעסק בבניית התיבה עצמה, שכן ההגעה לתיבה נחשבת למעשה משמעותי בפני עצמו [ברכת אשר על התורה]. בתוך גישה זו ישנה מחלוקת לגבי אופי ההגעה: יש המפרשים שנח, משפחתו ובעלי החיים ממש נכנסו אל תוך התיבה [רד"ק]. לעומתם, אחרים מדייקים שנח ומשפחתו רק התקרבו אל התיבה והתאספו סביבה, אך עדיין לא נכנסו פנימה עד שמי המבול דחקו בהם מאוחר יותר [גור אריה, אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. על תפיסה זו נמתחה ביקורת, שכן לא ברור כיצד עמידה סמוך לתיבה מהווה קיום מצווה, הרי גם אנשים רשעים באו ועמדו לידה כדי לראות את המתרחש [לבוש האורה]. כדי ליישב זאת, יש שמסבירים כי הפסוק כולל את כל ההכנות האחרונות שנעשו בחוץ בטרם הכניסה [דברי דוד], או שבמהלך שבעת הימים שלפני המבול נח נכנס ויצא פעמים רבות כדי להכין את הציוד הדרוש, ולכן רק הוא מוזכר כאן לבדו, ללא משפחתו [ביאור יש"ר].
גישה שניה דוחה את ההסבר שהפסוק עוסק בכניסה לתיבה, שהרי כניסתו של נח מפורשת בפסוקים הבאים. לפי גישה זו, המעשה שעשה נח הוא לקיחת בעלי החיים [אור החיים]. בעוד שבעלי החיים שנועדו רק להינצל הגיעו אל התיבה מעצמם בזוגות, נח נדרש לטרוח באופן פעיל ולהביא שבעה זוגות מהבהמות והעופות הטהורים, שנועדו להקרבת קרבנות בעתיד [הטור הארוך, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. המילה כְּכֹל באה לרמוז במדויק על קיום הציווי המורכב הזה של הבאת שבעה זוגות מהטהורים, בניגוד לשאר החיות שבאו בזוגות בלבד [אור החיים].