תארו לעצמכם שאתם עומדים לצאת למסע ארוך וחשוב, והדלתות ממש תכף נסגרות. מה הדבר הראשון שתעשו? בטח תבדקו שכולם נמצאים איתכם ואף אחד לא נשאר בחוץ. רגע לפני שדלת התיבה נסגרת והמבול מתחיל, התורה מפרטת בדיוק מי נכנס פנימה. הפירוט הזה מראה לנו כמה יקרים וחשובים האנשים שניצלו.
התורה מספרת שהם נכנסו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הכוונה היא שהם נכנסו אל התיבה ממש באמצע היום, באור השמש, כשכולם יכולים לראות. למה לא להיכנס בשקט בלילה? האנשים שחיו באותו זמן כעסו על נח ואיימו שאם יראו אותו נכנס לתיבה, הם ישברו אותה ויעצרו אותו. לכן, ה׳ אמר לנח להיכנס לאור יום, מול כולם, כדי להראות ששום אדם לא יכול לעצור את מה שה׳ החליט לעשות. זה היה גם פלא גדול שהצליחו להכניס את כל בני האדם, בעלי החיים והאוכל ביום אחד בלבד, ועוד בזמן סערה. ה׳ הוא זה שעזר לאסוף את כולם כל כך מהר.
כשהתורה מונה את מי שנכנס, היא כותבת וְאֵשֶׁת נֹחַ במקום לכתוב פשוט "ואשתו". החזרה על השם של נח היא דרך להראות חיבה, כי ה׳ אוהב להזכיר שוב ושוב את שמם של אנשים שעושים מעשים טובים ומוצאים חן בעיניו.
בסוף מוזכרות וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו. המילים האלה מלמדות אותנו משהו מיוחד על המשפחה של נח. בזמן ששאר האנשים בעולם התנהגו בצורה לא טובה ולא שמרו על המשפחות שלהם, הבנים של נח היו אנשים טובים ונאמנים, ולכל אחד מהם הייתה רק אישה אחת. הם נכנסו לתיבה כקבוצה אחת שלמה, מלוכדת ואוהבת שפועלת יחד.