תארו לעצמכם שאתם מבקשים ממישהו שיעשה עבורכם עבודה קשה, הרי ברור שתרצו לשלם לו על המאמץ מכל הלב, נכון? כך בדיוק נוהג שלמה המלך כשהוא פונה אל חורם מלך צור. שלמה מדבר אליו בכבוד רב ומבהיר שהוא לא דורש מהפועלים שלו לעבוד בחינם, אלא מתכוון לשלם להם ברוחב לב באוכל ובשתייה.
שלמה אומר לחורם: נָתַתִּי שכר לפועלים. למרות שהמילה נשמעת כאילו היא מתארת משהו שקרה בעבר, המשמעות שלה כאן היא לעתיד, כלומר "אני אתן". הוא מסביר שהתשלום מיועד לַחֹטְבִים, ומיד מוסיף ומפרש שמדובר לְכֹרְתֵי הָעֵצִים. ומה השכר שלהם? שלמה מבטיח לשלוח להם חִטִּים מַכּוֹת, שהן חיטים שכבר כָּתְשׁוּ וטחנו אותן כדי להפריד אותן מהשיבולת ולהכין מהן קמח.
את כמות התשלום מדדו באותם ימים במידות קדומות: את האוכל היבש מדדו בכֹּרִים, שזו מידה גדולה מאוד, ואת הנוזלים מדדו בבַּתִּים, שזו מידה קטנה יותר המיועדת במיוחד לנוזלים.
אגב, בספר מלכים מסופר ששלמה נתן למלך צור רק חיטים ושמן, ואילו כאן מוזכרים גם שעורים ויין. הסיבה להבדל היא שבספר מלכים מתואר האוכל שניתן למלך עצמו עבור הבית הפרטי שלו, ואילו כאן אנחנו קוראים על השכר והמזון שניתנו ישירות לפועלים ולכורתי העצים שעבדו קשה עבור שלמה.