תארו לעצמכם שאתם נמצאים בסכנה גדולה, ופתאום מישהו קרוב אליכם מגיע משום מקום ומציל אתכם. זה בדיוק מה שקרה כשהמלכה עתליהו ניסתה לפגוע בכל משפחת המלוכה כדי לשלוט לבדה. בתוך כל המהומה, מתרחש מעשה הצלה אמיץ. יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ, שהייתה בתו של המלך יהורם, מחליטה לפעול. הכתוב מסביר לנו כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ, ולכן היא ריחמה מאוד על אחיינה, יואש התינוק, ורצתה בכל ליבה להציל אותו.
היא לוקחת את יואש הקטן מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים, כלומר היא מוציאה אותו בסתר מתוך קבוצת בני המלך שנפגעו, בלי שאף אחד יבחין בכך. מכיוון שיואש היה עדיין תינוק קטנטן שזקוק להרבה טיפול, היא לוקחת יחד איתו גם את המֵינִקְתּוֹ, האישה שטיפלה בו והאכילה אותו.
אבל איפה אפשר להחביא תינוק כדי שיהיה בטוח באמת? יהושבעת הייתה אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, עובדה שאפשרה לה להכניס את יואש למקום המוגן והקדוש ביותר, בית המקדש. היא מסתירה אותו ואת המינקת שלו בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, חדר מיוחד בתוך עזרת בית המקדש שבו הכהנים היו נוהגים לישון. כל ההסתרה הזו נעשתה מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, כדי להגן על יואש הקטן מהכעס שלה ולדאוג שהוא יישאר בחיים וימשיך את שושלת המלוכה של בית דוד.