דברי הימים ב, פרק כ״ט, פסוק כ״ד

טקס הקרבת הקרבנות נועד להוות היטהרות לאומית מחטא העבודה הזרה של העם כולו. לשם כך וַיְחַטְּאוּ את המזבח, כלומר נתנו מדם הקרבנות על ארבע קרנות מזבח הזהב כדי לנקות את הציבור. חלוקת הבהמות להָעוֹלָה וְהַחַטָּאת נעשתה כך שהפרים, האילים והכבשים הוקרבו כקרבן עולה, ואילו צפירי העיזים כקרבן חטאת. המלך ציווה על הקרבה זו כִּי לְכָל יִשְׂרָאֵל יש צורך לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בשל חטאם המשותף. אף שדיני התורה דורשים הקרבת פר אחד בלבד על חטא ציבורי, הקרבת הכמות הגדולה של הקרבנות נעשתה כהוראת שעה חריגה לאותו הרגע.