דברי הימים ב, פרק כ״ט, פסוק ח׳

חרון אפו של ה' על יהודה וירושלים מביא עליהם עונש פומבי וקשה בעקבות מעשיהם הרעים, בתהליך מדורג המקביל לתוכחות על עבודה זרה. הענישה הופכת את העם למודל של חורבן לזעוה, מצב של חרדה ואימה שנועד לעורר פחד בקרב כל שומע שמא יקרה לו אסון דומה. הרואים את המפלה נותרים המומים, במצב של לשמה, ותוהים כיצד אירע אסון כה כבד לעם הזה. ההשתוממות מובילה לתגובה פיזית של כיווץ שפתיים ולשרקה, המבטאת בוז והשתאות לנוכח אובדן כה גדול. המילים כאשר אתם רואים בעיניכם מדגישות כי תיאור זה אינו רק איום עתידי או משל, אלא מציאות מוחשית ועכשווית שאותה חווים בני הדור.