לאחר תקופת חילול המקדש, מדווחים הכהנים על השבת סדרי העבודה והטיפול בכלי הקודש שחוללו. המילה הִזְנִיחַ מבטאת עזיבה, הרחקה וביטול של עבודת ה' [מצודת ציון, רלב"ג]. הפרשנים מסבירים כי המלך אחז לקח את הכלים שנועדו למקדש, והשתמש בהם לצורכי עבודה זרה [מצודת דוד, רד"ק]. מעשה חמור זה התרחש בְּמַלְכוּתוֹ, דהיינו בימי שלטונו, ובְּמַעֲלוֹ, שפירושו בחטאו ובבגידתו הגדולה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר לדרך שבה תוקן המצב, המתוארת במילים הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ, מציגים הפרשנים שתי שכבות של הבנה. על פי הפשט, הכהנים פשוט טיהרו את הכלים המקוריים שנטמאו, הכינו אותם מחדש וקידשו אותם לעבודת ה' כפי שהיו בתחילה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים רבים מביאים את מסורת חז"ל מהתלמוד המציגה מציאות שונה לחלוטין: מכיוון שאחז השתמש בכלים אלו לעבודה זרה, הם נמאסו ולא היו ראויים עוד לשימוש במקדש. לפיכך, המילה הֵכַנּוּ מתפרשת בכך שהכהנים גנזו והסתירו את הכלים הישנים, והמילה וְהִקְדָּשְׁנוּ מלמדת שהם הקדישו כלים אחרים וחדשים לגמרי כדי שישמשו במקומם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, חומת אנך].