סגירת המקדש וביטול העבודה בו מהווים את השלב הסופי והחמור ביותר ברשעתו של המלך אחז. המילה גַּם בפתיחת הפסוק מלמדת כי לאחר מעשיו הרעים הקודמים, הגיע השלב של סגירת דלתות האולם וביטול מוחלט של עבודת בית ה' [מלבי"ם]. הפסוק מפרט את הפעולות שנעשו, ובהן כיבוי הַנֵּרוֹת, פעולה המתייחסת ספציפית לכיבוי נרות המנורה [מצודת דוד].
ההדגשה בסוף הפסוק כי מניעת הקטורת והעולות בקודש הייתה דווקא לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, באה ללמד על הניגוד החריף במעשיהם. בעוד שעבודת ה' הופסקה לחלוטין, הם לא זנחו את הפולחן עצמו, אלא בנו במות בכל עיר ועיר כדי להקטיר לאלוהים אחרים [רש"י].