הפסוק חותם את טקס חידוש עבודת המקדש ומבטא את ההפתעה והשמחה לנוכח המהפך הרוחני המהיר. לאחר דורות שבהם בטלה עבודת בית ה' והוזנחה בימי אחז, ראו הנוכחים במעמד זה אות לפתיחתה של תקופה חדשה שבה תשוקם עבודת ה' [ביאור שטיינזלץ].
המילים עַל הַהֵכִין משמעותן "על אשר הכין" [רד"ק]. הפרשנים מציעים כמה כיוונים להבנת ההכנה האלוהית שאליה מתייחס הפסוק. הגישה המרכזית מסבירה כי ה' הוא שהכין וכיוון את לב העם להתעורר, להשתתף ולעשות את רצונו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. על גבי הבנה זו, יש המרחיבים כי ה' לא רק הכין את לבם לטהרה, אלא גם זימן עבורם את הריבוי העצום של הזבחים שנדרשו לשמחת היום [מלבי"ם]. מנגד, גישה אחרת מפרשת כי ההכנה האלוהית מתבטאת בעצם הארגון, שכן ה' דאג שהכל יתנהל בסדר מופתי ונפלא [מצודת דוד].
השמחה הגדולה של יחזקיהו והעם נבעה מכך שבְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר. החזרה בתשובה והשיבה אל ה' קרו באופן מיידי ומהיר כבר בשנה הראשונה למלכותו של יחזקיהו [רש"י]. המהירות שבה התרחשו הדברים היא שהעצימה את ההתרגשות, שכן העם הבין כי מאחר שהתהליך קרה ללא הכנה מוקדמת מצידם, מדובר למעשה בהתעוררות אלוהית שבאה מלמעלה [מלבי"ם], והם התפלאו כיצד הכל נעשה בסדר כה מושלם למרות הפתאומיות [מצודת דוד].
מבחינה כתיבית, המילה בְּפִתְאֹם נכתבת חסרה, ללא האות וי"ו, כפי שמופיע בכתבי היד המדויקים [מנחת שי].