יחזקיהו יוזם מהלך רחב של איחוד לאומי סביב עבודת ה', ופונה אל מעבר לגבולות ממלכתו כדי להזמין את כלל השבטים לחגוג את הפסח בירושלים.
המילה וַיִּשְׁלַח משמעותה שילוח של שליחים, והמילה עַל מתפרשת במובן של "אל". הקריאה מופנית אל כלל העם, תוך הדגשה שההזמנה אינה מוגבלת רק לתושבי ממלכת יהודה, אלא נשלחת במכוון גם אל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה [ביאור שטיינזלץ].
האפשרות לשלוח איגרות לשבטי ממלכת ישראל הצפונית נובעת מן התזמון ההיסטורי של האירוע. מהלך זה התרחש בשנה הראשונה למלכותו של יחזקיהו, תקופה שבה עשרת השבטים טרם גלו מארצם. גלותם התרחשה רק מאוחר יותר, בשנה השישית למלכות יחזקיהו, שהיא השנה התשיעית להושע מלך ישראל [רש"י].