טיהור המקדש נעשה תוך הקפדה על חלוקת תפקידים מדויקת, הנובעת מהלכות קדושת המקום ומגבלות הכניסה אליו. תהליך פינוי הפסלים התבצע בשלבים של העברת האחריות, מן הפנים אל החוץ.
כאשר הכתוב מציין שוַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה, הפרשנים מסכימים כי הדבר נבע מכך שעל פי הדין רק לכוהנים מותר היה להיכנס לתוך ההיכל, ואילו על הלוויים נאסר הדבר. המילה לִפְנִימָה מתייחסת להיכל עצמו, והתוספת "בית ה'" נועדה להבהיר זאת [מצודת דוד]. הכוהנים נכנסו כדי לטהר את המקום, והוציאו משם את הַטֻּמְאָה, שהיא למעשה פסלי עבודה זרה וצלמים שונים שעקרו ושברו בתוך ההיכל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
את הטומאה הם הוציאו לַחֲצַר בֵּית ה'. הסיבה לכך היא שהחצר הייתה מקום העמידה המותר ללוויים. מאחר שהלוויים לא היו רשאים להיכנס פנימה, הם המתינו בחצר, ושם וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם את הטומאה מידי הכוהנים [רש"י, מצודת דוד]. לבסוף, הלוויים לקחו את הטומאה לנחל קדרון חוּצָה, כלומר הרחיקו אותה לחלוטין אל מחוץ לגבולות העיר [מצודת דוד].