תהליך הכפרה באמצעות קרבן חטאת דורש מבעל הקרבן להניח את ידיו על הבהמה ולהתוודות על חטאיו. לפיכך, המילה וַיִּסְמְכוּ מתייחסת לקיום חובה זו של סמיכת הידיים והווידוי [ביאור שטיינזלץ].
מכיוון שהקרבנות הובאו עבור כלל הציבור, עולה השאלה מי ייצג את העם וביצע את הפעולה בפועל. בהסתמך על הדין הנוהג בקרבנות ציבור, מוצגות כמה דעות לזיהוי הסומכים: גישה אחת סבורה כי המלך עצמו סמך את ידיו יחד עם שני דיינים מהסנהדרין. דעה אחרת, של רבי שמעון, קובעת כי נדרשו חמישה אנשים לשם כך. ואילו לפי מסורת התלמוד הירושלמי ותרגום יונתן, היו אלה נשיאי השבטים שייצגו את הקהל וסמכו את ידיהם על השעירים [מלבי"ם].