מעמד הקרבת העולה במקדש מלווה בטקס חגיגי ומרשים, שבו הקהל, השירה והנגינה משתלבים יחד לפעולה מתמשכת אחת.
הביטוי וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר מעורר קושי לשוני, שהרי השיר אינו שר בעצמו. כדי ליישב זאת, יש המפרשים כי הכוונה היא למשוררים, בעלי השיר, שהיו שרים בפועל [מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, גישה נוספת מסבירה שהפועל אכן מתייחס לשיר עצמו כפועל עומד, והמשמעות היא שהשיר "היה מושר" [רד"ק].
באופן דומה, המילים וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים מתארות את פעולת התרועה והנגינה בחצוצרות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במקור הכתוב, המילה מופיעה בכתיב עם האות צד"י כפולה ("מחצצרים"), אך הפרשנים מעירים כי האות צד"י השנייה מיותרת ואינה נהגית בקריאה [מנחת שי, רד"ק].
המילה הַכֹּל באה ללמד שכל הפעולות הללו נעשו כסדרן וברצף אחד. המשוררים והתוקעים לא הפסיקו את שירתם ונגינתם עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה, כלומר עד שסיימו לחלוטין את תהליך העלאת הקורבן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].