המלך חזקיהו פונה אל הלוויים וקורא להם לפתוח בתהליך עמוק של טיהור רוחני ופיזי. לאחר תקופה של הזנחה וחילול הקודש בימי שלטון אחז, הגיעה העת להשיב את בית ה' לקדושתו, תהליך הדורש הן הכנה אישית והן סילוק אקטיבי של גורמים זרים.
בשלב הראשון, חזקיהו מצווה עליהם הִתְקַדְּשׁוּ. הפרשנים מסכימים כי משמעות הציווי היא הכנה וטהרה אישית של הלוויים עצמם. הואיל ודלתות המקדש נפתחו מחדש, עליהם להיטהר, בין היתר באמצעות טבילה, כדי שיהיו ראויים ומוכנים להיכנס אל בית ה' [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לאחר הטהרה האישית, עובר הציווי אל המקדש עצמו: וְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית ה'. קידוש הבית נעשה על ידי סילוק טומאת העבודה הזרה מתוכו. פעולה זו כוללת את הטיפול בצורות שחקק אחז, וכן את גניזת כלי המקדש שנטמאו כדי לעשות במקומם כלים חדשים [מלבי"ם].
הפעולה המרכזית בקידוש הבית היא וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנִּדָּה מִן־הַקֹּדֶשׁ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה הַנִּדָּה מתארת את העבודה הזרה ואת המזבח הזר שהכניס אחז למקדש, וכן את כלל הטומאה והמיאוס שנמצאו בו [רש"י, רד"ק, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר הסברים לשימוש דווקא במונח הַנִּדָּה ביחס לעבודה זרה. גישה אחת קושרת את המילה לשורש נ.ד.ד, כלומר דבר מרוחק שראוי להנידו ולהשליכו החוצה משום שהוא נמאס ומתועב [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. גישה הלכתית מסבירה שהעבודה הזרה מטמאה את מי שנושא אותה באותו אופן שבו אישה נידה מטמאה [מלבי"ם]. גישה נוספת מדגישה את עוצמת המיאוס: הכתוב בחר להשוות את העבודה הזרה לנידה ולא לטומאת מת, משום שדם הנידה מסריח ומאוס הרבה יותר מגופת מת שלם [רש"י].
לצד תיאור המיאוס והטומאה, בחירת המילה הַנִּדָּה טומנת בחובה גם מסר של תקווה. כשם שאישה נידה יכולה לעבור תהליך של היטהרות, כך גם עם ישראל. למרות החטאים הרבים שהצטברו, העם יכול להיטהר, לחזור בתשובה ולהתקבל ברצון לפני ה', מה שסולל את הדרך לכריתת ברית מחודשת עמו [חומת אנך].