חזקיהו המלך מצווה על תחילת טקס הקרבת העולה, ופסוק זה מתאר את השילוב המדויק בין עבודת הקורבנות לשירת הלוויים.
הפרשנים מסבירים את המילים החל העולה כציון הרגע שבו התחילה העלאת הקורבן למזבח [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. באותו רגע בדיוק, התחילה גם שירת ה׳. השירה לא הייתה קולית בלבד, אלא הלוויים שרו בפיהם וניגנו בכלי שיר יחד, בעוד הכהנים מריעים בחצוצרות [רלב"ג]. המילים ועל ידי כלי דויד מלמדות שהשירה לוותה בכלי הנגינה שעשה דוד המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מתוך התיאור של תזמון השירה, עולה תובנה משמעותית לגבי סדר העבודה. השירה והנגינה נמשכו ברצף מעת תחילת העלאת העולה ועד שהקורבן כלה והעבודה הושלמה. יתרה מכך, מתוך הקישור הישיר בין התחלת השיר להתחלת העולה, נלמד כי הלוויים היו משוררים אך ורק בזמן הקרבת העולה עצמה, ולא המשיכו לשורר בעת הקרבת המנחה והנסכים שבאו אחריה [רלב"ג].