דברי הימים ב, פרק ג׳, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם לעמוד מול מבנה כל כך גבוה ומפואר, עד שהייתם צריכים להרים את הראש ממש חזק כדי לראות את הקצה שלו? כך הרגיש מי שהגיע אל בית המקדש. ממש בכניסה, באולם שנקרא לִפְנֵי הַבַּיִת, ניצבו שני עמודים ענקיים. כאן אנחנו לומדים שמידת האֹרֶךְ שלהם, כלומר הגובה, הייתה אַמּוֹת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. המספר הזה מתאר את הגובה של שני העמודים גם יחד. אולי תשאלו את עצמכם, הרי בספר מלכים מסופר שכל עמוד היה בגובה שמונה עשרה אמות, ואם נחבר אותם נקבל שלושים ושש, אז לאן נעלמה אמה אחת? התשובה היא שחצי אמה מכל עמוד נכנסה אל תוך החלק העליון שלו והוסתרה שם, ולכן היא לא נספרה. על ראש העמודים הונחה הַצֶּפֶת, שזו הכותרת המקושטת שכיסתה את העמוד מלמעלה. הגובה של הכותרת הזו היה אַמּוֹת חָמֵשׁ. שתי האמות התחתונות שלה היו חלקות לגמרי, ושלוש האמות העליונות היו מקושטות בצורות יפות של רשת ורימונים. לכן, במקום אחר בתנ"ך נכתב שהכותרת הייתה בגובה שלוש אמות בלבד, כי שם בחרו לספור רק את החלק המקושט והבולט, ואילו אצלנו ספרו את הכותרת כולה מההתחלה ועד הסוף.