דברי הימים ב, פרק ג׳, פסוק י׳

תארו לעצמכם שאתם נכנסים אל החדר הכי מיוחד וקדוש בעולם. מה הייתם רואים שם? בתוך קודש הקודשים שבבית המקדש, עמדו דמויות גדולות ומרשימות מאוד. אלו לא היו הכרובים המוכרים שעמדו על המכסה של ארון הברית, אלא כרובים אחרים וגדולים שעמדו ממש על הרצפה. הם ניצבו על הרגליים משני הצדדים של הארון, כשהגב שלהם מופנה לקיר והפנים שלהם מסתכלות ישר קדימה. למרות שבפנים הם היו עשויים מעץ, הפסוק אומר וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב. למה לא מזכירים את העץ? מתוך כבוד לבית המקדש ולשלמה המלך, התנ"ך בוחר לספר לנו רק על ציפוי הזהב המפואר והנוצץ שעטף אותם מבחוץ. ואיך בעצם נראו הכרובים האלו? הפסוק קורא להם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים. המילה הזו קשורה למילה צאצאים, כלומר ילדים. הכרובים הענקיים והמוזהבים האלו עוצבו כך שהיו להם פנים של ילדים וילדות, כדי לפאר ולהוסיף יופי למקום הקדוש.