בחזית המקדש ניצבו שני עמודים מרשימים, שמידותיהם ועיצובם עוררו דיון נרחב לאורך הדורות. העמודים הוצבו לִפְנֵי הַבַּיִת, כלומר בחלל האולם שבכניסה למקדש [מצודת דוד].
המילה אֹרֶךְ מתייחסת כאן לקומה ולגובה של העמודים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי המידה אַמּוֹת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אינה מתארת עמוד בודד, אלא את האורך המשותף של שניהם יחד. קביעה זו מעלה קושי, שכן בספר מלכים נכתב שגובהו של כל עמוד היה שמונה עשרה אמות, כך שחיבורם יחד אמור להיות שלושים ושש אמות. גישה מרכזית להסבר הפער מצביעה על תהליך הייצור: העמודים נוצקו יחד כיחידה אחת באורך שלושים וחמש אמות, ורק לאחר מכן הופרדו. משום כך הפסוק כאן משתמש במילה "אורך", שכן הוא מתאר את מידתם בעת היציקה כשהיו מונחים על הקרקע, בעוד ספר מלכים מתאר את גובהם לאחר שהועמדו [רד"ק].
לגבי האמה החסרה בחישוב (חצי אמה לכל עמוד), קיימות מספר גישות. יש מי שמסביר שספר מלכים פשוט עיגל את המספר הכללי ולא דקדק בחצאי אמות [רלב"ג]. דעה אחרת גורסת כי לאחר יציקתם המשותפת, הכה האומן בפטיש על כל עמוד, וכך התארך כל אחד מהם בחצי אמה נוספת [מלבי"ם]. גישה שונה מתמקדת בחיבור שבין העמוד לכותרת: חצי אמה מכל עמוד נכנסה והוסתרה בתוך הכותרת שעליו [רלב"ג, רד"ק], או לחלופין, תחתית הכותרת הייתה חלולה בעובי של חצי אמה, וכאשר הולבשה על העמוד שהיה בגובה שבע עשרה אמות וחצי, השלימה אותו בדיוק לשמונה עשרה אמות [רש"י]. דעה נוספת מציעה שהאמה החסרה לא נספרה כאן משום שמלאכת העיצוב שלה הייתה שונה מזו של שאר העמוד [רש"י].
על ראש העמודים הונחה הַצֶּפֶת, היא הכותרת המעוטרת [ביאור שטיינזלץ]. שם זה ניתן לה משום ששימשה כמעין ציפוי וכיסוי לעמוד [רש"י, מצודת דוד, רד"ק], מלשון צניף, או משום שהיא עומדת בראש העמוד וצופה מלמעלה [מלבי"ם]. הכותרת הייתה מורכבת משני חלקים דמויי קערה שחוברו יחד [רלב"ג, מלבי"ם].
גובהה של הכותרת היה אַמּוֹת חָמֵשׁ. גם כאן קיים פער מול הכתוב בסוף ספר מלכים, שם מתוארת כותרת של שלוש אמות בלבד. כדי ליישב זאת, מוסבר כי שתי האמות התחתונות של הכותרת היו חלקות וזהות לעמוד עצמו, ואילו שלוש האמות העליונות בלטו החוצה ועוטרו במעשה רשת ורימונים. ספר מלכים בחר למנות רק את החלק העליון והמעוטר, בעוד הפסוק כאן מונה את גובה הכותרת בשלמותה [רד"ק].