הקמת בית ה׳ דרשה תכנון קפדני והישענות על מסורות הנדסיות ורוחניות קדומות. שלמה המלך ניגש למלאכת הבנייה מתוך היצמדות למידות המדויקות ולתוכניות שהונחו לפניו, תוך חיבור עמוק בין עבר להווה.
המילה הוּסַד מפורשת בשני אופנים עיקריים. הגישה הפשטנית רואה בכך ציון של פעולת יציקת היסודות הפיזיים והנחת המידות שעליהן הושתת הבניין [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים מוצאים במילה זו משמעות עמוקה יותר של התייעצות וסוד. לפי גישה זו, שלמה יסד את הבניין על בסיס העצה והסוד שקיבל מדוד אביו, שכן התוכנית הרעיונית היא היסוד האמיתי לכל מעשה בנייה [רד"ק, חומת אנך].
הביטוי בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה קוטע את רצף הפסוק, ולכן המילה "אמות" חוזרת פעמיים. יש הרואים בביטוי זה מאמר מוסגר שנועד להבהיר את סוג המדידה [רש"י, מלבי"ם]. לגבי משמעותה של אותה "מידה ראשונה", המקורות מציגים שלוש תפיסות מרכזיות:
הגישה הראשונה, ההיסטורית, קובעת כי מדובר באמת המידה המקורית שבה נבנה משכן משה במדבר. מכיוון שבאותן תקופות היו גם אמות קטנות יותר, הפסוק מדגיש שהמקדש נבנה באמה הגדולה והמסורתית, בת שישה טפחים [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
הגישה השנייה, האדריכלית, מסבירה כי המידה הראשונה מתייחסת לגרעין המרכזי והבסיסי של הבניין, הכולל את הקודש וקודש הקודשים, להבדיל מהמידות המשניות שכללו את חצרות הכהנים שהרחיבו את המבנה באופן משמעותי [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השלישית קושרת זאת ישירות לדוד המלך, ומסבירה ששלמה שמר בקפדנות על המידות הראשונות שמדד אביו בעת חפירת היסודות, ולא שינה מהן דבר [מלבי"ם].
באשר למידות עצמן, הפסוק מפרט כי הָאֹרֶךְ היה אַמּוֹת שִׁשִּׁים וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים. אורך זה של שישים אמה לא התייחס רק לחלל אחד פנימי, אלא כלל בתוכו את המבנה המרכזי כולו על חלקיו השונים, דהיינו ההיכל יחד עם הדביר, שהוא קודש הקודשים [רש"י, רד"ק].