בניית בית המקדש בירושלים מאחדת בתוכה ציוני דרך היסטוריים ורוחניים. שלמה המלך בוחר להקים את הבית בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, שכן זהו המקום המדויק שבו התרחשה עקדת יצחק [רלב"ג]. בחירה זו מממשת את ההבטחה הקדומה כי ה' ייראה ותתגלה שכינתו במקום זה בעתיד [מלבי"ם]. הכתוב מציין שזהו האתר אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד, כלומר המקום שבו ה' התגלה לדוד המלך בגורן ארנן היבוסי בעת עצירת המגפה [רש"י], התגלות שבאה לידי ביטוי מוחשי בירידת אש מן השמיים על המזבח [מצודת דוד, מלבי"ם].
באשר למילים אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִד, נחלקו הפרשנים למי מיוחסת פעולת ההכנה. גישה אחת גורסת כי הפועל מוסב על שלמה, אשר הכין ובנה את הבית במקום שבו קבע דוד את המזבח בגורן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי דוד הוא זה שהכין את המקום מבחינה מעשית, כאשר חפר את היסודות בעומק האדמה. לפי קו מחשבה זה, האתר נקרא "מקום דוד" משום שדוד הוא שחיפש ומצא את המקום המיועד לה', ועל כן המקום נקרא על שמו [מלבי"ם].