בניית המקדש ועיצובו הפנימי התאפיינו בפאר רב, תוך שימוש בחומרים הנדירים והיקרים ביותר. שילוב של אבנים טובות וזהב ייחודי נועד להעניק למבנה הוד והדר יוצאי דופן.
הפעולה של וַיְצַף אֶת־הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה נעשתה על ידי שיקוע וקביעת אבנים טובות ויפות בתוך משבצות הזהב שעל קירות הבית, לשם נוי ותפארת [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה דעה הסבורה כי הציפוי באבנים יקרות לא היה על הקירות, אלא על תקרת הבית [רלב"ג].
פירוש זה שופך אור על מבנה קודש הקודשים ומיישב פערים מול התיאור בספר מלכים. המונח "הבית" מכוון כאן ספציפית ל"בית הקטן", הלוא הוא קודש הקודשים (הדביר). בעוד שגובהו הכולל של ההיכל היה שלושים אמה, חיפוי העץ והזהב הפנימי של קודש הקודשים הגיע לגובה של עשרים אמה בלבד. עשר האמות הנותרות בחלקו העליון של קודש הקודשים הן אלו שחופו באותן אבנים יקרות. פרט זה מסביר מדוע בספר מלכים הודגש כי בהיכל לא נראתה כל אבן, שכן האבנים שובצו רק בשליש העליון של קודש הקודשים [מלבי"ם].
באשר להמשך הפסוק, וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם, מדובר באותו זהב טהור שהוזכר בפסוקים הקודמים [רש"י, רלב"ג]. זהב זה, שציפה את קודש הקודשים, היה יקר ומשובח במיוחד [מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה "פרוים" היא שמו של המקום שממנו הובא הזהב [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. לצד זאת, מובאת מסורת חז"ל המפרשת את השם על שום תכונותיו הייחודיות של הזהב: מדובר בזהב בעל גוון אדום עז, הדומה בצבעו לדם של פרים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].