מבואת המקדש, האולם, שימשה כפתח הכניסה המפואר אל הקודש פנימה. מידותיו של מבנה זה, יחד עם חומרי הגלם שעיטרו אותו, מציגים שילוב של עוצמה אדריכלית והדר שנישאו לגובה רב.
כאשר הכתוב מציין וְהָאוּלָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֹרֶךְ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים, הוא משתמש במונחים הנדסיים יחסיים. רוב הפרשנים מסבירים כי השטח הגדול יותר נקרא תמיד "אורך", והקטן יותר "רוחב" [רש"י, רד"ק]. מידתו של האולם מצפון לדרום הייתה עשרים אמה, והיא תאמה בדיוק לרוחב של מבנה המקדש עצמו. לכן, אורכו של האולם ניצב למעשה על פני רוחבו של הבית [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי הכתוב מדייק להשוות את מידות האולם לאורך של קודש הקודשים הפנימי מחד, ולרוחב הבית מאידך [מלבי"ם].
ביחס למידת וְהַגֹּבַהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים, מתעוררת סתירה לכאורה מול ספר מלכים, שם נכתב שקומת הבית הייתה שלושים אמה בלבד. הפרשנים מציעים כמה דרכים ליישב פער זה. גישה אחת גורסת כי גובה שלושים האמה מתייחס רק לחלל המרכזי, מקרקעית הבית ועד לתקרה הראשונה. מעל תקרה זו נבנו עליות (קומות נוספות) זו על גבי זו, שהוסיפו עוד תשעים אמה, כך שהגובה הכולל עד הגג העליון עמד על מאה ועשרים אמה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי מידה עצומה זו אינה מתארת את כלל המקדש אלא מתייחסת לאולם בלבד. לפי תפיסה זו, מבנה האולם התנשא כמעין מגדל גבוה מעל שאר חלקי המקדש, ובו היו ממוקמות העליות [מצודת דוד, רד"ק]. הסבר נוסף מאחד בין הגישות וטוען כי מאחר שלאולם לא הייתה תקרה פנימית, אדם שעמד בתוכו יכול היה לשאת את עיניו ולראות את הגובה המלא עד לתקרת הגג העליון, ולכן הגובה הכולל של מאה ועשרים אמה מיוחס לחוויית השהייה באולם [מלבי"ם].
בסיום, נאמר וַיְצַפֵּהוּ מִפְּנִימָה זָהָב טָהוֹר. רוב מוחלט של הפרשנים מסכימים כי המילה מִפְּנִימָה אינה מתייחסת לאולם עצמו, אלא לחלל הפנימי של המקדש, כלומר ההיכל וקודש הקודשים [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. חיזוק לכך נמצא בעובדה שהעמודים והפריטים שהיו באולם נעשו מנחושת, בהתאם לכלל שכל מה שנמצא מחוץ לקודש פנימה אינו מצופה זהב [רלב"ג]. תהליך הציפוי נעשה כך שחיפו תחילה את קירות האבן בעצי ברוש מגולפים בצורות עצים וכרובים, ורק עליהם קבעו את הזהב במסמרים כדי שיחזיק היטב [רש"י]. עם זאת, דעת מיעוט סוברת כי ספר דברי הימים חושף כאן פרט חדש שלא הוזכר בספר מלכים, ולפיו גם חללו הפנימי של האולם עצמו צופה בזהב טהור [מלבי"ם].