יצא לכם פעם לראות ארמון מפואר מבפנים ולחשוב איך בדיוק בנו אותו? כשבנו את בית המקדש של ה', רצו שהוא יהיה גם יפהפה וגם חזק מאוד. החדר המרווח והגדול ביותר במקדש נקרא הַבַּיִת הַגָּדוֹל. כדי להכין את הרצפה של האולם הזה, הבנאים עשו פעולה שנקראת חִפָּה, כלומר ציפוי וכיסוי. הם כיסו את הקרקע בקורות עץ עבות וחזקות. אולי תשאלו את עצמכם למה להשתמש בעץ ולא באבן? הסיבה היא שהם תכננו לקשט את הרצפה בזהב. העץ איפשר להם לתקוע מסמרים חזקים כדי שקישוטי הזהב הכבדים ייתפסו היטב ולא ייפלו.
אחרי שהניחו את העצים, הגיע השלב המבריק באמת: וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב. הם ציפו את כל רצפת העץ בזהב איכותי. אבל הרצפה לא הייתה חלקה. לפני ששמו את הזהב, הם חרטו בתוך העץ צורות מיוחדות, וכשהניחו את הזהב מעל, הצורות בלטו החוצה בצורה מרשימה. אילו צורות אלו היו? תִּמֹרִים, שהן צורות יפות של עצי תמר. כדי שלא יישארו מקומות ריקים ופנויים בין ציור לציור, הם הוסיפו גם וְשַׁרְשְׁרֹת, שהן צורות של שלשלאות שמילאו את החלל וחיברו את כל העיטורים יחד ליצירת רצפה מושלמת ומלאה ביופי.