הַבַּיִת הַגָּדוֹל, המכוון בעיקר להיכל שהיה החלל המרווח ביותר במקדש, עבר תהליך של כיסוי וציפוי. בתחילה חִפָּה את הקרקעית בקורות עץ עבות, משום שהעץ איפשר לתקוע מסמרים ולחזק את העיטורים למקומם ללא חשש שייפלו מאבני הבניין. לאחר הנחת העצים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב, ועל גבי רצפה זו שולבו תִּמֹרִים, שהם צורות של עצי תמר, וְשַׁרְשְׁרֹת. צורות אלו נחרתו תחילה על העץ כך שבלטו מבעד לציפוי הזהב. השרשרות נועדו לשמש כענפים המחזיקים את התמרים, לחבר בין הצורות השונות, או למלא את החללים הריקים שנותרו בין הציורים.
דברי הימים ב, פרק ג׳, פסוק ה׳
וְאֵ֣ת ׀ הַבַּ֣יִת הַגָּד֗וֹל חִפָּה֙ עֵ֣ץ בְּרוֹשִׁ֔ים וַיְחַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב ט֑וֹב וַיַּ֧עַל עָלָ֛יו תִּמֹרִ֖ים וְשַׁרְשְׁרֹֽת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.