מלכים ב, פרק א׳, פסוק ט״ו

תארו לעצמכם שאתם צריכים לגשת אל מלך חזק ולמסור לו בשורה לא קלה. קצת מפחיד, נכון? זה בדיוק מה שקרה לאליהו הנביא. אחרי שהשר של המלך עלה עד לקצה ההר שבו אליהו שהה, מלאך ה' פונה אליו ואומר לו: רֵד אוֹתוֹ. המשמעות של המילים האלה, וגם של המילים וַיֵּרֶד אוֹתוֹ, היא פשוט לרדת יחד איתו. כלומר, אליהו מתבקש ללכת יחד עם השר ולרדת מההר כדי להיפגש פנים אל פנים עם המלך. המלאך גם מוסיף ואומר לאליהו אַל תִּירָא מִפָּנָיו, וזה מגלה לנו שאליהו באמת חשש. הפחד שלו היה טבעי לגמרי, הרי הוא עמד למסור למלך נבואה קשה על כך שלא יבריא ממחלתו, ואולי גם פחד מאיזבל, אמא של המלך. אבל ברגע שהמלאך נתן לו את ההוראה, משהו השתנה. עד לאותו רגע אליהו לא נצטווה ללכת אל המלך ולכן הפחד שלו היה מוצדק, אך עכשיו, כשיש לו ציווי ברור מאת ה', הוא הופך לשליח מיוחד שעושה מצווה. שליח כזה מוגן ושמור מכל רע, ולכן אליהו יכול היה לקום וללכת בביטחון מלא, בלי לפחד כלל.