מלכים ב, פרק א׳, פסוק ט״ז

II Kings 1:16Sefaria

וַיְדַבֵּ֨ר אֵלָ֜יו כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֮ לִדְרֹשׁ֮ בְּבַ֣עַל זְבוּב֮ אֱלֹהֵ֣י עֶקְרוֹן֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִדְרֹ֖שׁ בִּדְבָר֑וֹ לָ֠כֵ֠ן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּי־מ֥וֹת תָּמֽוּת׃

קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, ומיד ניסיתם לחשוב על תירוץ כדי להסביר את עצמכם? אליהו הנביא עומד ממש פנים אל פנים מול המלך, ומעביר לו מסר ישיר מאת ה'. המלך חולה, ובמקום לפנות לה' הוא בחר לשלוח שליחים אל אליל בשם בעל זבוב.


כשאליהו מדבר אל המלך, הוא בוחר את המילים שלו בקפידה. הוא מתחיל קודם כל בהאשמה הישירה ואומר יַעַן אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים, כלומר, בגלל ששלחת שליחים אל האליל. רק לאחר מכן הוא מוסיף את התוכחה ושואל הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, האם חסר אלוהים בישראל שפנית לאלילים זרים? אליהו מקדים ומזכיר קודם כל את המעשה עצמו, כדי שהמלך יבין שזה הגורם הישיר לעונש שלו. כך המלך לא יכול להמציא תירוצים ולומר למשל שהוא פשוט לא ידע איפה למצוא את נביא ה'.


בעקבות העזיבה הזו של ה', אליהו מודיע למלך מה תהיה התוצאה העצובה של מעשיו: הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת. המילים האלו מבהירות למלך שהוא כבר לא יבריא ויקום ממיטת החולי שלו, אלא יסיים בה את חייו.


נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.